Le texte Le vocabulaire Les révisions
Kidouchine
Daf 13b
מִי כְּתִיב וּפָרָצוּ פָּרָצוּ כְּתִיב
Traduction
The Gemara explains: Is it written: And they break all bounds, with the conjunction: And, which would indicate that all the sins are included as one unit? Rather, it is written: ''They break all bounds,'' from which it may be inferred that this punishment is given separately for each one of these sins.
Rachi non traduit
מי כתיב ופרצו. דמוסיף על ענין ראשון דניקו על כן אכולא מילתא:
פרצו כתיב. ומילתא באפי נפשה היא ועלה לחודה כתיב על כן תאבל:
הֲדוּר יָתְבִי וְקָאָמְרִי הָא דִּתְנַן הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁהִפְרִישַׁתָּה מֵחַיִּים אֲבָל לֹא הִפְרִישַׁתָּה מֵחַיִּים לָא
Traduction
§ They then sat and said additional statements in the name of Rav Asi, one of which concerned that which we learned in a mishna (Kinnim 2:5): With regard to a woman after childbirth who brought her sin-offering for her ritual purification and died, the heirs bring her burnt-offering to fulfill her remaining sacrificial obligations. Rav Yehuda says that Shmuel says: And this is the halakha only when the woman herself had already separated, i.e., designated, the animal for the burnt-offering in her lifetime. But if she had not separated it in her lifetime, no, the heirs are not required to bring a burnt-offering on her behalf.
Rachi non traduit
האשה. יולדת:
והוא שהפרישתה מחיים. ואשמעינן דקריבה לאחר מיתה אבל לא הפרישתה לא אשמעינן תנא לכוף את היורשין להקריבה שלא נתחייבו הנכסים:
Tossefoth non traduit
האשה שהביאה חטאתה ומתה. משנה היא במס' קנים (פ''ב משנה ה) וקתני סיפא הביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשיה חטאתה פירוש משום דהוי חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא משמע דוקא יורשיה לא יביאו חטאתה אחר עולתה אבל היא עצמה אם היתה חיה מביאה חטאתה אחר עולתה ופטורה ותימה דבריש תמיד נשחט (פסחים נט.) אמרינן דכל חטאות קודמות לעולות שבאות עמהם אפילו חטאת העוף לעולת בהמה וא''כ איך אפשר שהביאה עולתה קודם חטאתה וליכא למימר דלכתחילה קאמר דמצוה להיות החטאות קודמות לעולות אבל בדיעבד אם הקדימה העולה קריבה החטאת אחריה דהא פריך בפרק תמיד נשחט (שם) ומי קריבה והתניא והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת''ל כו' ומסיק זה בנה אב שכל החטאות קודמות לעולות הבאות עמהן אלמא משמע דאפילו בדיעבד לא קרבה וי''ל דהתם מיירי במצורע ודוקא במצורע הוא דאמר אפילו בדיעבד לא קריבה משום דכתיב ביה הויה (ויקרא י''ד:
ב') זאת תהיה דהוי עיכובא כדמוכח בפ''ק דמנחות (דף ה.) אבל בעלמא אמרינן בדיעבד קרבה שפיר א''נ י''ל דלפי המסקנא דהתם (פסחים נט:) ניחא דקאמר ובדיעבד נמי כשר משום דכתיב והעלה דמשמע שהעלה כבר ומעתה ילפינן בעלמא מיניה מבנין אב דמאחר דגלי לן במצורע דבדיעבד קרבה הוא הדין בעלמא:
אַלְמָא קָסָבַר שִׁיעְבּוּדָא לָאו דְּאוֹרָיְיתָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הִפְרִישַׁתָּה מֵחַיִּים אַלְמָא קָסָבַר שִׁיעְבּוּדָא הָוֵה דְּאוֹרָיְיתָא
Traduction
The Gemara concludes: Apparently, Shmuel maintains that the property of a debtor is not liened by Torah law. In other words, one does not say that because she was required to bring a burnt-offering there is a lien on her property and the debt must be paid even if she did not set aside the animal before her death. Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: This is the halakha even though she did not separate the burnt-offering in her lifetime. Apparently, Rabbi Yoḥanan maintains that the property of a debtor is liened by Torah law.
Rachi non traduit
קסבר. הא דאמור רבנן נכסי משתעבדי על חוב המוטל על המת:
לאו דאורייתא היא. לומר דנכסוהי דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של שטר שוין אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה נכסי אחראין לך משתעבדי מלוה על פה לא משתעבדי:
ור' אסי אמר כו'. והא נמי לנקוטינהו לשמעתיה אמרוהו התם:
וְהָא פְּלִיגִי בַּהּ חֲדָא זִימְנָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מִלְוָה עַל פֶּה אֵינָהּ גּוֹבָה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְלֹא מִן הַלָּקוֹחוֹת וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבָה בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין מִן הַלָּקוֹחוֹת
Traduction
The Gemara asks: But these Sages already disagreed about this issue once; why would they engage in the same dispute with regard to multiple applications? As Rav and Shmuel both say: With regard to a loan granted by oral agreement, i.e., without a document that places a lien on the land, if the debtor dies, the creditor cannot collect the loan from the heirs or from those who purchased the land. This is the halakha even if it is clear that there was a loan and the debtors do not dispute this fact. And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: With regard to a loan by oral agreement, the creditor can collect from the heirs and from those who purchased from the debtor. This shows that those same Sages already disagreed as to whether a lien on a property exists by Torah law in the absence of a document.
Rachi non traduit
הא פליגי בה חדא זימנא. הני אמוראי גופייהו שמואל ורבי יוחנן:
אינה גובה מן היורשין. דשיעבודא לאו דאורייתא וכ''ש מן הלקוחות אבל מלוה בשטר הוא עצמו שיעבדו דכתב ליה כל נכסיי דאית לי אחראין לשטרא דנן:
צְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָךְ קָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם דְּלָא מִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה הִיא אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וּלְרֵישׁ לָקִישׁ
Traduction
The Gemara answers: It is necessary to teach both cases as, if it were stated only about this case of a loan, one might say: It is only with regard to this situation that Shmuel says there is no lien on property, because it is a loan that is not written in the Torah. This loan is merely a private agreement between two individuals. But with regard to this obligation of a woman to bring a burnt-offering, one might say that he concedes to Rabbi Yoḥanan and to Reish Lakish. Since this woman’s obligation to bring a burnt-offering is written in the Torah, perhaps it creates a lien on her property despite the fact that there is no document to that effect.
Rachi non traduit
דלאו מלוה הכתובה בתורה. לא הוטל עליו חובה מאת המלך אלא מעסקי מעשה עצמו:
אבל בהך. דיולדת דמצות המלך היא עליה אימר חמירא ככתובה בשטר:
Tossefoth non traduit
מלוה הכתובה בתורה. פי' כגון קרבנות ופדיון הבן וערכין ונזקין שלא היו יודעים עניני נתינות הללו אם לא שנתחייבה התורה בפירוש אבל מלוה כגון שלוה לו מעות בלא שטר אע''ג דכתיב האיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה כיון שאין צריך לפרש בתורה שיעור הנתינה דפשיטא מה שהוא לוה צריך לפרוע:
וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּמִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל צְרִיכָא
Traduction
And conversely, had the amora’im taught us about their dispute only in this case of the burnt-offering of a woman following childbirth, one might say that Rabbi Yoḥanan says that the Torah imposes a lien only in this case of the burnt-offering, as a loan written in the Torah is like one written in a document. But with regard to this private loan, one might say that he concedes to Shmuel that the lien does not apply by Torah law. Therefore, it is necessary to state the dispute in both cases.
אָמַר רַב פָּפָּא הִילְכְתָא מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין שִׁיעְבּוּדָא דְּאוֹרָיְיתָא וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת דְּלֵית לֵיהּ קָלָא
Traduction
Rav Pappa said that the halakha is as follows: With regard to a loan by oral agreement, the creditor can collect from the heirs but he cannot collect from those who purchased from the debtor. The reason he can collect from the heirs is that the accepted opinion is that the property of a debtor is liened by Torah law. But he cannot collect from those who purchased from the debtor, because a loan by oral agreement does not generate publicity, i.e., people will not have heard about it. Therefore, they are not careful to avoid buying property from the debtor. These purchasers should not suffer due to a lien that was not well known.
Rachi non traduit
דלית ליה קלא. ואיהו דאפסיד אנפשיה ואף על גב דשיעבודא דאורייתא עבוד רבנן תקנתא ללוקח דלא הוה ידע:
Tossefoth non traduit
אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין דשיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. תימה דבשילהי גט פשוט (ב''ב דף קעו.) קאמר רב פפא גופיה מלוה על פה גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דשיעבודא לאו דאורייתא ואומר ר''ח דהכא מיירי במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין וקרבן דאמר לעיל דשיעבודא דאורייתא דלא שייך טעמא דנעילת דלת דלענין יורשים עשאום כמלוה בשטר ולענין לקוחות לא עשאום כמלוה בשטר אבל התם במלוה על פה שאינה כתובה בתורה כגון שהלוהו מעות בלא שטר:
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבַּעַל בִּשְׁלָמָא גֵּט דִּכְתִיב וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת
Traduction
§ The mishna teaches: And a woman acquires herself through a bill of divorce or through the death of the husband. The Gemara asks: Granted, this is the halakha with regard to a bill of divorce, as it is written explicitly in the Torah: ''And he writes for her a scroll of severance, and gives it in her hand, and sends her out of his house; and she departs out of his house and she goes and becomes another man’s wife'' (Deuteronomy 24:1–2). This indicates that a bill of divorce enables a woman to marry whomever she wishes after the divorce.
Rachi non traduit
דכתיב וכתב לה ספר כריתות. וגו' והיתה לאיש אחר:
אֶלָּא מִיתַת הַבַּעַל מְנָלַן סְבָרָא הוּא הוּא אַסְרַהּ וְהוּא שָׁרְתַהּ
Traduction
But from where do we derive that the death of the husband also enables a woman to remarry? The Gemara answers: This is based on logical reasoning: He, the husband, rendered her forbidden to every man, and he has permitted her. Since the husband is no longer alive, there is no one who renders her forbidden.
Rachi non traduit
והוא שרי לה. כשאינו בעולם נפטרה הימנו שהרי בו היתה קשורה:
Tossefoth non traduit
אלא מיתת בעל מנ''ל. תימה דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נד.) מצריכין קרא באשת אב ובשאר עריות שאסורות בין מחיים בין לאחר מיתה ובפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה.) מצריך קרא ביבמה שיש לה בנים דאסורה לאחר מיתת הבעל והכא מצריך קרא להתיר אשת איש לאחר מיתת בעלה וי''ל דאחרי שראינו שהתיר הכתוב אשת איש לאחר מיתת בעלה כדדרשינן בשמעתין איצטריך קראי דהתם לאסור עריות לאחר מיתה דלא נילף מאשת איש שהתיר הכתוב:
וְהָא עֲרָיוֹת דְּאָסַר לְהוּ וְלָא שָׁרֵי לְהוּ אֶלָּא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא יְבָמָה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה הָא יֵשׁ לָהּ בָּנִים מוּתֶּרֶת
Traduction
The Gemara asks: But consider the status of those with whom relations are forbidden, as he renders her forbidden to them, and yet he does not permit her to them when he dies. For example, one may not marry one’s father’s wife even after the father dies. Rather, from the fact that the Merciful One states that a yevama who does not have children from her deceased husband is prohibited from marrying anyone besides the yavam, it may be inferred that a widow who has children from her deceased husband is permitted to remarry.
Rachi non traduit
והא עריות. כגון אשת אביו וכלתו ואשת אחי אביו שע''י קדושי הבעל נאסרו לקרוביו וכשימות הבעל לא שרו להו שאסורות לקרוביו לעולם:
וְדִילְמָא אֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה לְעָלְמָא וְשַׁרְיָא לְיָבָם וְיֵשׁ לָהּ בָּנִים לְכוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי אֲסוּרָה אֶלָּא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל אֲסוּרָה הָא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט שַׁרְיָא
Traduction
The Gemara asks: But perhaps one should infer the following from that halakha: A woman who does not have children from her deceased husband is forbidden to everyone and permitted to the yavam, and a woman who has children from her deceased husband is forbidden to everyone also. Rather, the halakha that the death of the husband permits a woman to marry another man is derived from the fact that the Merciful One states that a widow is forbidden to a High Priest. This indicates that it is permitted for her to marry a common priest, and the same certainly applies to a non-priest.
Tossefoth non traduit
מדאמר רחמנא אלמנה לכ''ג. וא''ת ודלמא ה''ק רחמנא אלמנה לכ''ג אסורה אפילו כשהוא יבם הא לכולי עלמא שריא ליבמין אבל לעולם אימא לך דאשה לאחר מיתה נמי אסורה לכ''ע שלא במקום יבום וי''ל א''כ ה''ל למיכתב האי קרא אלמנה וגרושה וחללה בפרשת יבמין:
וְדִילְמָא לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּלָאו לְכוּלֵּי עָלְמָא בַּעֲשֵׂה הַאי עֲשֵׂה מַאי עֲבִידְתֵּיהּ אִי דְּאַהַנְיָא מִיתַת הַבַּעַל תִּישְׁתְּרֵי לִגְמָרֵי אִי דְּלָא אַהַנְיָא מִיתַת הַבַּעַל תּוֹקְמַהּ בְּמִילְּתָא קַמַּיְיתָא
Traduction
The Gemara asks: But perhaps one can say that she is forbidden to a High Priest by a prohibition, whereas she is forbidden to everyone else only by dint of a positive mitzva. The Gemara asks: This positive mitzva, what is its purpose? If the death of the husband affects her status, she should be entirely permitted, and if the death of the husband does not affect her status she remains in her initial state when her husband was alive, and therefore those who engage in sexual intercourse with her would be liable to receive the death penalty.
Rachi non traduit
לכולי עלמא בעשה. ויצאה והיתה לאיש אחר ע''י גירושין ולא ע''י מיתה דושלחה לזו ולא לאחרת משמע ולאו הבא מכלל עשה עשה:
האי עשה מאי עבידתיה. שיהא הוא עומד בפניה ואיסור לאו וכרת שבה פקעו:
אי אהני מיתת הבעל כו' ואי לא אהני. דאשמיעך קרא דאין מיתה משלחת:
תוקמה במילתא קמייתא. ולא איצטריך למיכתב לאו בכ''ג:
Tossefoth non traduit
לכ''ע בעשה. אומר ר''י דאיכא עשה באשת איש כגון ודבק באשתו (בראשית ב':
כ''ד) ולא באשת חבירו תימה דלא ילפינן שתתיר מיתה מק''ו מגט ומה גט שאינו מתיר ליבם בשום ענין אפילו אין לה בנים מתיר לעלמא בכל ענין מיתה שמתרת ליבם שאין לה בנים אינו דין שתתיר לעלמא בכל ענין:
אַלְּמָה לָא אַפִּיקְתַּהּ מִמִּיתָה וְאוֹקֵימְתַּהּ עַל עֲשֵׂה מִידֵּי דְּהָוֵה אַפְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים
Traduction
The Gemara answers: And why is this suggestion not considered reasonable? One could argue that the death of the husband removed her from the class of people with whom one is punished with death for engaging in intercourse, and placed her in the class of people with whom one is prohibited to engage in intercourse due to a positive mitzva, just as it is with consecrated animals that have been disqualified. This is referring to animals that were designated as offerings but became invalid due to some blemish.
Rachi non traduit
אלמה לא. לשון קושיא הוא וכי לא דבר הגון הוא כן:
אפיקתיה. מיתת הבעל מחיוב מיתת בית דין ואוקימתה באיסור עשה:
דְּמֵעִיקָּרָא אִית בְּהוּ מְעִילָה וַאֲסִירִי בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה פַּרְקִינְהוּ מְעִילָה לֵית בְּהוּ בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה אֲסִירִי
Traduction
The Gemara explains: The halakha with regard to such animals is that initially, when they are unblemished, they are subject to the halakhot of misuse, i.e., if one benefited from them he has misused consecrated items. And likewise shearing them and performing labor with them is prohibited. Once these animals have developed a blemish and one has redeemed them, the prohibition against misuse of consecrated items does not apply to them, but shearing them and performing labor with them remains prohibited. Based on this example, it is possible that the death of the husband does not render the woman entirely permitted. If so, one cannot derive from here that it is permitted for a wife whose husband has passed away to marry another man.
Rachi non traduit
מעיקרא. קודם פדיונן:
ואסירי בגיזה. כדאמרינן דכתיב לא תגוז:
פרקינהו מעילה לית בהו. ומותרין לאכילה לכל אדם ואסירי בגיזה כדאמרינן בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ודריש ליה בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן:
אֶלָּא מִדְּאָמַר קְרָא פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אֵימָא מַאן אַחֵר יָבָם
Traduction
Rather, the source that a widow may remarry is from that which the verse states: ''Lest he die in battle and another man take her'' (Deuteronomy 20:7). This indicates that a man may marry a widow. Rav Sheisha, son of Rav Idi, objects to this: One can say: Who is this other man mentioned by the verse? It is a yavam.
אָמַר רַב אָשֵׁי שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר חֲדָא דְּיָבָם לָא אִיקְּרִי אַחֵר וְעוֹד כְּתִיב וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְאִיתַּקַּשׁ מִיתָה לְגֵירוּשִׁין מָה גֵּירוּשִׁין שַׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת אַף מִיתָה שַׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת
Traduction
Rav Ashi said that there are two refutations of this statement: First, a yavam is not called ''another,'' as his relationship with her is not entirely separate from that of the first husband. And furthermore, it is written: ''And the latter husband hates her, and writes her a scroll of severance and gives it in her hand and sends her out of his house, or if the latter husband dies'' (Deuteronomy 24:3). In this manner the verse juxtaposes death to divorce: Just as divorce permits a woman to everyone and completes the severing of a husband from his wife, thereby allowing her to marry another man, so too, death permits her and completes the severing, allowing her to marry another man.
Rachi non traduit
איתקש מיתה לגירושין כו'. והאי דלא יליף ליה ממשמעות דקרא דכתיב בתריה לא יוכל בעלה הראשון כו' הא לאחר שרי משום דאיכא למפרך כדלעיל לזה בלאו ולכולי עלמא בעשה:
Tossefoth non traduit
חדא דיבם לא איקרי אחר. תימה דגבי שדה אחוזה אמרינן לקמן (קידושין דף יז:) דיבם איקרי אחר דקאמר אם מכר את השדה לאיש אחר ואחיו הוי בכלל וי''ל דלא דמי דבמקום שמדבר בכל אדם הוי יבם בכלל אחר אבל הכא דבעי למימר דמותרת ליבם דוקא א''כ הוי יבם אחר דוקא:
וְהַיְּבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה כּוּ' בְּבִיאָה מְנָלַן אָמַר קְרָא
Traduction
§ The mishna teaches: And a yevama can be acquired by the deceased husband’s brother, the yavam, only through intercourse. And she acquires herself through ḥalitza or through the death of the yavam. The Gemara asks: From where do we derive that she can be acquired through intercourse? The verse states:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source